קריאת היד

האות M בכף היד: מה היא, ובשביל מה קוראים אותה

פתחו את היד והסתכלו: הרבה פעמים יושבת שם M בין הקמטים. היא לא נדירה והיא לא סימן סודי. אלה ארבעה קווים רגילים שנפגשים בדרך מסוימת.

אילו קווים יוצרים את ה-M

ל-M אין קו משלה. ארבעה מהקמטים הראשיים מציירים אותה יחד. קו החיים הוא הרגל השמאלית, בקשת שמקיפה את האגודל. קו הלב הוא הרגל הימנית, לאורך החלק העליון של כף היד. קו הראש חוצה את האמצע, וקו הגורל, שעולה במרכז כף היד, סוגר את הצורה לאות.

אז השאלה אם יש לכם M מסתכמת בשאלה אחת: יש לכם קו גורל ברור שחוצה את קו הראש ואת קו הלב? להרבה ידיים יש. להרבה אחרות אין, וגם זה לגמרי רגיל.

כמה היא נפוצה?

מספיק נפוצה כדי שתמצאו אחת על יד של חבר אחרי כמה ניסיונות. אין על זה סקר אמין, והמספר שמסתובב ברשת, "רק 1 עד 3 אחוז מהאנשים", חוזר על עצמו בלי שום מקור. מה שבאמת קובע הוא קו הגורל, שחלש או חסר אצל הרבה ידיים. כשהוא חלש, התצלום מחליט אם תראו M בכלל.

מה המסורת קוראת בה

בגלל שה-M היא כמה קווים שעובדים יחד, קורא זהיר לוקח אותה כסימן שהקווים האלה ברורים ומחוברים היטב, ואז קורא את החלקים ולא את האות. במסגרת הזאת M שבנויה היטב נקראת כמזג של מי שמכוון את עצמו: תחושה חזקה של הדרך שלכם (קו הגורל) שעוברת דרך האופן שבו אתם חושבים (קו הראש) והאופן שבו אתם נקשרים לאנשים (קו הלב).

אתרים פופולריים הולכים הרבה יותר רחוק: אנשים עם M הם מנהיגים מלידה, מזהים שקרנים, בדרך לעושר, או "נבחרים" באיזשהו אופן. שום דבר מזה לא מגיע מספרי הכירומנטיה הישנים, ושום דבר מזה אי אפשר לקרוא מקמט. תתייחסו לזה כפולקלור מודרני.

M ביד אחת בלבד

נפוץ למצוא M ברורה ביד אחת ושבורה ביד השנייה. המסורת קוראת את היד הלא דומיננטית בשביל מה שהתחלתם איתו, ואת היד הדומיננטית בשביל איפה שאתם עכשיו, כך שההבדל הוא החלק המעניין, לא האות עצמה.

מה תצלום יכול להראות

קו החיים, קו הראש וקו הלב מצטלמים היטב. קו הגורל הוא הרדוד, ותאורה שטוחה מלפנים יכולה למחוק אותו, ואיתו את האמצע של ה-M. אור מהצד, עם יד רפויה ואצבעות צמודות, מחזיר אותו.

שום דבר מזה לא חוזה כלום. ה-M היא צורה שהקווים יוצרים במקרה, והקריאות שלנו מציינות ליד כל טענה את הסימן ביד שעליו היא נשענת, כדי שתוכלו לראות איך הגענו אליה.

רוצים לבדוק אם יש M ביד שלכם? צלמו את כף היד לקריאה חינם.