קריאת היד

קו הראש בכף היד: איך קוראים אותו כמו שצריך

אם קורא כפות היה צריך לבחור קמט אחד ולוותר על כל השאר, רובם היו לוקחים את זה. זה הקו של האופן שבו אתם חושבים, ובדרך כלל גם הקו שהכי קל לראות בתצלום.

איפה קו הראש נמצא

קו הראש חוצה את אמצע כף היד לרוחב, מתחת לקו הלב. ברוב הידיים הוא מתחיל בצד של האצבע המורה, ליד ההתחלה של קו החיים או ממש בתוכה, ונמשך לכיוון הקצה החיצוני של כף היד.

שלושת הדברים שקובעים

1. איפה הוא מתחיל

זה הסימן שנקרא הכי הרבה בכל היד. קו הראש או יוצא מחובר לקו החיים, או מופרד ממנו ברווח שרואים בעין.

• מחובר לקו החיים. נקרא כזהירות: מי שמתייעץ, בודק ושוקל מה ההחלטה תעשה לאחרים לפני שהוא זז.
• רווח צר. נקרא כמצב המאוזן: עצמאות, אבל לא כרפלקס.
• רווח רחב. נקרא כחוסר סבלנות לבקש רשות: קודם עושים, ואת מי שמנסה לנהל אתכם אתם סובלים פחות.

את הרווח הזה באמת רואים בתצלום סביר, וזה יותר ממה שאפשר להגיד על הרבה דברים שנקראים בכף היד. זו הסיבה שהוא מקבל משקל כזה בפועל.

2. האורך

קו ראש קצר, שנעצר מתחת לאצבע האמצעית, נקרא במסורת כמיקוד: מחשבה שהולכת ישר לעניין ולא מסביב לו. קו ארוך שמגיע עד הקצה החיצוני נקרא כמחשבה שממשיכה להפוך בדבר, ולא עוצרת גם אחרי שהחלק המועיל כבר יצא ממנו.

אף אחד מהם לא "טוב יותר". זה לא מדד לאינטליגנציה, ושום קמט לא מודד אינטליגנציה.

3. השיפוע

קו ראש ישר שחוצה את כף היד נקרא כחשיבה מעשית, מילולית וקונקרטית. קו שנוטה למטה, לכיוון שורש כף היד וגבעת הירח שבצד החיצוני, נקרא כחשיבה דמיונית: ככל שהוא יורד יותר, כך המחשבה נקראת רחוקה יותר מהקונקרטי. שיפוע חד יחד עם גבעת ירח מלאה הוא אחד הצירופים הקלאסיים, ונקרא כמי שמעדיף לבנות משהו מאשר לבדוק אותו.

שיפוע הוא מהדברים הכי קלים לראות בתצלום ברור, אז זה מקום טוב להתחיל: קראו את קו הראש שלכם בחינם.

הסתירות הן החלק הטוב

קו ראש עמוק, ישר וקצר על יד עם גבעת ירח מלאה מאוד הוא יד שמתווכחת עם עצמה: כלי מעשי שמחובר למנוע דמיוני. למסורת אין לזה שם אחד, וקריאה שקוראת למתח הזה בשמו שווה יותר מקריאה שבוחרת את החצי שקל יותר לכתוב עליו.

בכל קריאה שלנו יש חלק שעושה בדיוק את זה: מחפש איפה היד חולקת על עצמה ואומר את זה, במקום להחליק את זה לסיכום מחמיא. וליד כל טענה כתוב אם היא נקראה מהיד או ממה שסיפרתם לנו.